.png)
מי שחווה פעם שבירה בקול בוודאי מכיר את התחושה המביכה והלא נעימה, ובטח באמצע הופעה...
כשאומרים שהקול נשבר מתכוונים לשינוי פתאומי באיכות של הסאונד של הקול שלנו. מקול חזק ויציב הקול "נשבר" לרגע, לרוב לסאונד בלתי יציב או לסאונד יותר חלש ואוורירי.
לעתים יתייצב הקול בחזרה לאחר השבירה, אבל היא עדיין תהיה מורגשת למאזין. זה יכול להיות מאוד לא נעים לקול שלנו, וזו יכולה להיות "פשלה" די מביכה, אבל זה יכול לקרות לכולנו.
למה זה קורה?
הסיבה לשבירות בקול היא בדרך כלל חוסר באיזון וקואורדינציה בין קבוצות השרירים במערכת הקול השולטות בכל רגיסטר (חזה וראש) ופועלות בצורה מנוגדת זו לזו. השינוי בתחושה אצל הזמר במעבר מאזור תהודה אחד לאחר, במעבר בין הרגיסטרים, היא זו שלרוב מובילה לשבירה בקול.
המיקום שבו מתרחשת השבירה הוא כמעט תמיד באזור המכונה ה"גשר" ובשפה המקצועית "פסאג'יו" (Passagio). הגשר הוא למעשה המעבר שלנו בין הרגיסטרים מקול החזה לקול הראש, מהצלילים הנמוכים לגבוהים. אזור הגשר מורכב ממספר צלילים שכאשר אנחנו שרים ועוברים דרכם, אנחנו עשויים לחוש בין היתר בחוסר יציבות בקול, בקושי, מאמץ, או היחלשות בעוצמה.
מה עושים?
המטרה היא להחליק את אזור הגשר וליצור "מיקס", חיבור כמה שיותר אחיד ומושלם בין קול החזה לקול הראש בעליה או בירידה. קול המיקס המשלב בתוכו איכויות של קול חזה וראש גם יחד הוא התשובה לחיבור חלק ואחיד בין הרגיסטרים ולמניעת השבירות. כל זמר בכל ז'אנר זקוק למיקס כדי לנוע בחופשיות בין הגבהים השונים ללא שבירות.
העבודה על קול המיקס דורשת הרבה התמדה וסבלנות, אבל היא בהחלט אפשרית עם אימון רציני ורציף באופן עצמאי ועם מורה לפיתוח קול. מורה מנוסה ומוסמכת תוכל בעזרת תרגילים ספורים להוביל אתכם לחוויית שירה באזור המיקס.
התחושה של קול המיקס אמורה להיות מאוד קלה ונוחה, והיא שונה מקול חזה מלא או מקול הראש הגבוה. הסאונד הצפוי במיקס הוא סאונד עשיר ומהדהד, וניתן להעמיק ולפתח אותו לכדי בחירה אומנותית של הזמר, אם יבחר מיקס שבו קול החזה הינו דומיננטי על פני קול הראש (מה שנקרא בלטינג) או להיפך. כך יוכל הזמר לבחור בגוון המופק ולהתאים את הפקת הקול לסגנון הרצוי.